הייתי בת 32 כשהבן הבכור שלי נולד. ומשהו אצלי השתחרר אז. הרגשתי שעליתי שלב במשחק החיים.
זכינו לבן אחרי 2 הריונות חוץ רחמיים, בהפרש של 10 שנים. שניהם עם ניתוח על בטן פתוחה. זה מצב מסכן חיים וניתוח שעלול לגרום לסיבוכים ונזקים בלתי הפיכים בגוף. המצב שלי אחרי הניתוח האחרון לא אפשר לי להיכנס להריון באופן ספונטני. אמנם מצב הפוריות שלי היה טוב. שנה אחרי הניתוח התחלנו במסע טיפולי הIVF כדי להיכנס להריון.
התמזל מזלנו והצלחנו להיכנס להריון מטיפול ראשון! תודות לבורא, לפרופסור פלדברג, לבעלי ולגופי ונפשי.
כשנודע לנו אחרי "עשרת הימים הנוראיים" סופית שאני בהריון, קפצנו מהתרגשות ושמחה. אני קפצתי לא גבוה מדי כי עדיין דאגתי להריון הטרי.
שיתפתי בשמחתי גם את העמיתים שלי לעבודה. אז עבדתי בחברה גדולה בתור גרפיקאית ומנהלת קטלוג דיגיטלי. כל ההריון עבדתי, עד הצירים. ישר מהעבודה בעלי אסף אותי ונסענו ללדת בליס.
הלידה הייתה קלה ומהירה. טוב, עשינו הרבה הכנות.
מוכרת לך התחושה שעלית רמה כשהפחת להורה?
לי זה קרה כשהפכתי להיות אמא. התעורר בי רצון וצורך בעשייה בעלת משמעות. לעשות משהו חשוב גם למען האחר. ואני רציתי לראות את האחר הזה, להקשיב, להבין ולעשות כמיטב יכולתי כדי לעזור לו.
אז בחרתי להיות מטפלת. נרשמתי למסלול שיאצו תלת שנתי במכללת תמורות . בחרתי בית ספר אינטואיטיבית וכאן אני יכולה להודות לעצמי שסמכתי על תחושת הבטן שלי.ואני מלאת תודה למכללה על כל התמורות שקיבלתי.
כך התחיל המסע שלי כמטפלת ברפואה סינית.